איסור שתיית הקפה
בפולי הקפה קיים חומר "מעורר" הקרוי קפאין.
למרות ששתיית הקפה תופסת מקום נכבד בארצות ערב
הקפידו חכמי דת מוסלמים לאסור במשך מאות שנים
את שתיית הקפה משום היותו חומר משכר.
גם באירופה הייתה שתיית הקפה אסורה. היו
שהאמינו כי זהו משקה רעיל וכל הלוגם ממנו עתיד
למות בייסורים קשים. האיסור על שתית קפה
בשבדיה נמשך עד שנת 1822.
ההתנגדות לקפה לובתה על ידי סוחרי היין
והשיכר, שראו בקפה תחרות לפרנסתם.
צ'ארלס השני, מלך בריטניה, אסר בצו, בשנת
1675, את שתית "משקה הממזרים השחור". המהומה
שקמה בעקבות הצו הביאה לביטולו כעבור 11 ימים.
גוסטב השלישי, מלך שבדיה, היה בין שליטי
אירופה שאסרו על עמם את שתיית הקפה. הוא ערך
ניסוי כדי לבדוק את השפעת הקפה: הוא אילץ שני
נידונים למוות לשתות משקה יחיד עד מותם, אחד
קפה ומשנהו תה. הוא מינה את שני רופאיו
הבכירים לעקוב אחר תוצאות הניסוי ולדווח לו מי
מבין שני האסירים ימות ראשון. שני הרופאים
נפטרו קודם. המלך נרצח בשנת 1792. כעבור שנים
רבות מת אחד האסירים. היה זה דווקא האסיר
שהושקה תה בלבד. שותה הקפה הגיע לגיל מופלג.
מונטסקיה, הפילוסוף הצרפתי, המליץ לאסור את
הקפה על פשוטי העם וזאת משום שהוא ייחס לקפה
את חידוד התבונה. "לו אני המלך", טען, "הייתי
אוסר על המעמדות הנמוכים אפילו לגימת קפה אחת.
המשקה הזה מחדד את השכל ועלול לגרום ליצורים
נמוכים לגלגל מחשבות מסוכנות נגד השליטים.
מוטב ששפלי המעמד ילכו לבתי היין ויסבאו
לשוכרה, כדי שמוחם ישתבש, מחשבותיהם לא יהיו
צלולות והם יידעו את מקומם הנכון והנחות בסדר
הציבור הקיים".
המורמונים אוסרים על שתיית קפה עד היום.
